שוב להגיע למצב, שיש רעיון, יש אנשים שזה קורה להם... בסופו של דבר...
אז, אני הגעתי למצב כזה... ואתם? אם אתם רוצים, תנחשו את הסיפורים שלי... יש הרבה אופציות... שונות ומגוונות, תהנו.
*
ראשה הוצמד לאבן הקרירה, עיניה האפורות בהו בו, מצמיד את הנערה חפת הפשע לקיר.
" אני מצטער מותק, אבל בסופו של דבר, כולם מתים" לחש לאוזנה והצמיד את להב סכינו לצווארה, מעלה אותו מעט וחותך את עורה החיוור, טיפת דם זלגה במורד צווארה , פניה החווירו והיא עצמה את עיניה , מחכה לקץ.
הוא הוריד את הסכין מצווארה של הנערה, מעביר את אצבעו על הלהב ומנגב את הטיפות האדומות שזלגו על המתכת הקרה.
ידו החדירה את להב הסכין מתחת לצלעותיה בחדות ומהירות, בצורה מדוייקת , הוא הביט בה במבט נוקב, בנערה הגוססת שקרסה כעת על ברכיה.
הוא רכן מעליה, נשק לשפתיה והוציא בקבוקון זכוכית מכיס מעיל העור השחור,מחזיקו מתחת לסכין הנעוץ בגופה של הנערה, מחכה שהדם יטפטף לתוך בקבוקון הזכוכית.
הוא שלף את הסכין מגופה, בעזרת ידו השניה, ופרץ דם טפטף אל פנים הבקבוק הקטנטן.
תנועותיה פסקו,והיא הותלה על האספלט השחור, לאור המנורות החיוור.
הוא חייך מרוצה, תחב את הבקבוקון הקטן לכיסו, והלך לו באיטיות, כאילו לא היה קשור למעשה.
פניה של הדמות אשר רכנה לצד האבן החווירו, הקושי שלה היה רב, היא אינה יכלה להאמין שהוא עשה את זה. שידיו מגואלות דם.
*
קרניה החיוורות של השמש בצבצו מתריסיו המוגפים של חלונה.
היא פקחה את עיניה עד כדי חצי והביטה בו.
אור השמש החיוור חשף חצי מפניו ואילו החצי השני, הוסתר בצילו.
הוא חייך חיוך עדין ודואג וליטף את שיערה , מתיישב לצידה על המיטה.
" בוקר טוב" לחש לה בטון אימהי ודואג.
"בוקר" פיהקה בעייפות ופקחה את עיניה, מתיישבת במיטתה.
"היום אנחנו שוב עוברים" חייך אליה וכף ידו הגדולה חיסתה כמעט וחצי מפניה.
" למה שוב קווין?" שאלה בייאוש ומשכה את רצועת החבל הדקה והרחבה בחוזקה, מאמציה היו רבים, אך לבסוף התריסים החלודים נפתחו בחריקה מצמררת.
" העירייה החליטה להרוס את הבית ולבנות אחד חדש במקומו, נצטרך לעבור" הסביר קווין והוריד את ידו מלחיה הקרה.
קרני השמש האירו את חדרה , חושפים כל פרט ופרט, ואיתם את המזוודה הגדולה , הבלוייה והשחורה, שנתמלאה כל כמה זמן, זמן קצר וקצוב, מחדש.
"אבל למה לא קנינו את הבית?" המשיכה לשאול בנוקשות , והבעה נחושה נמרחה על פניה.
" את יודעת שהיינו עוברים עוד פעם סקאי, זה לא חדש" ענה קווין וקם ממיטתה בוהה בה במבט רך כמה שניות נוספות, ויוצא מהחדר.
"הדבר היחיד שאני יודעת, זה שאתה משקר לי" סיננה סקאי ונמלטה משמיכת הפוך העבה אשר מתחתיה שכבה במשך הלילה הזה, ושאר לילות השבוע.
היא לא למדה, בשלב מסוים, הם הבינו שזה אכן מיותר, מכיוון שכמעט כל שבוע ברחו משיכונם. מאז סיום היסודי, סקאי לא למדה עוד, לא הכירה חברים חדשים, רק ישבה בשיכונם הזמני כמו עקרת בית ובכתה על מר גורלה, אחיה היה עובד רוב הזמן, ופעמים אחדות הייתה רואה את פניו בבית.
אחרי הכל, הוא כבר סיים את לימודיו, הוא למד מספיק בשביל לפתח קריירה.
סקאי החליקה את רגליה לתוך נעלי הבית המשובצות והתקדמה לכיוון ארונה, פותחת את דלתותיו וסוקרת את בגדיה, בוחרת כמה בקפידה, כמה מבין המועטים שהיו. אחרי הכל, כמעט כל שבוע קיבלה בגדים חדשים, תמיד היו אורזים רק את הנחוץ, ולפי דברי קווין, בגדים פחות חשובים, ולכן תמיד ארזה מעטים , כמה חולצות, כמה זוגות מכנסיים, גרביים, זוג סנדלים ישנות, שמלה אחת וכמה מעילים וסוודרים, קווין תמיד ארז את שאר הדברים החשובים.
לאחר שסיימה לארוז את חפציה היקרים לליבה, יצאה ברשלנות מהחדר, נכנסה למקלחת,ופתחה את הברז החלוד.
"קווין, קווין... כמה שנים אנחנו יחד, וככה הוא מחליט לשקר לי..." מילמלה לעצמה והכניסה את ידה מתחת לזרם המים הקולח, משפריצה כמה טיפות על פניה ומלטפת אותם בעזרת אחת מידיה.
חצי שעה עמדה סקאי מול המראה ובחנה את בבועתה החיוורת.
שיערה החום שנשפך בגלים גלים עד אמצע גבה, קווצות השיער הקטנות והקצרות שנשפכו וליטפו את שני צדדי פניה, לצד עיניה ונקראו בשם 'פוני'.
עיניה האפורות והריקות , אשר אינן מעידות על דבר מלבד יופי, ריסיה הארוכים אשר נראו כמו משיכות מכחול קטנות ומדוייקות אשר נמשכו על ידי מכחולו של אומן דגול, תווי פניה הרכים והנשיים אך עם זאת, חדים ושבריריים, אשר מציגים ניגודים שונים ומגוונים.
שפתיה שנעו ללא קול, שפתיים ורודות ועדינות , שבקצותיהן בצבצו גומות חן קטנות.
היא לא הייתה מפותחת במיוחד, אך עם זאת, גופה היה עדין ונשי, מעודן , אך אף פעם לא לבשה בגדים שהחמיאו לו, תמיד לבשה בגדים מבדים פשוטים וזולים כבחירתה בלבד. כל פעם שהביא קווין בגדים יקרים ונשיים, הייתה שורפת אותם בחצר הבית הזמני, או מחביאה אותם במקום נידח.
סקאי חייכה לעצמה, ניגבה את פניה עם מגבת הידיים הקטנה והשחורה ויצאה מחדר המקלחת. מקלחות בבוקר אף פעם לא עשו לה טוב, במיוחד לא בשעות כאלו.
*
תפיפות רגליים עדינות ונמרצות נשמעו במסדרון.
קווין גרר את המזוודות והתרוצץ הרחבי הבית, מסדר את דבריהם בערימה קטנה וצבעונית.
סקאי גיכחה מעט וחייכה לכיוון קווין, שבסופו של דבר, נעמד מול הערימה ובהה בה מרוצה, משלב את ידיו על חזיהו.
סקאי נעמדה מאחוריו בשקט, ובחנה את הרימה שכללה שלוש מזוודות, שני ארגזים שהכילו מזון, וקופסא אחת גדולה, הקופסא הקבועה, שתמיד הכילה שמיכות , כריות וכל שאר הדברים כגון מגבות וכולי.
קווין חיבק את סקאי בעזרת אחת מידיו וחייך.
"בדיוק מה שאנחנו צריכים בשביל לעבור דירה" לחש לה והידק את אחיזתו בכתפה.
" ועכשיו, למכונית... תעזרי לי להעמיס את הדברים" ציווה ופנה לעבודה, להעביר את כל הערימה לפגז' המכונית.
*
טיפות אחדות החליקו על זגוגית החלון , וכל השאר פגעו בו בחוזקה ובאגרסיביות.
עיניה של סקאי חקרו את שובל המים שהשאירה טיפה אחדה, שהספיקה להתנפץ בתחתית החלון.
" שמת לב איך השתנה המצב?בבוקר קרני השמש חיממו וסינוורו ועכשיו יורד גשם" ציחקק קווין מהברקתו , וסקאי הפנתה את מבטה מהחלון בחדות.
"כן אה?" ענתה באדישות והתנועעה במושבה באי נוחות.
"מה קרה?" שאל קווין בדאגה וסוחבב את ההגה,גלגלי מכוניתו חורקים ומשפריצים מים לכל עבר. 'מזל שאנחנו במכונית' חשבה סקאי והצטמקה במושבה, מנסה להתחמם מעט.
"כלום קווין... כלום, רק קר לי קצת... אפשר להדליק את החימום?" שאלה סקאי ושיניה נקשו במקצב חוזר.
"אה... בטח" חייך קווין ולחץ על כפתוה החימום, מגביר את המוזיקה השקטה והשלווה וממקד את מבטו בכביש הנקי, שום מכונית נוספת לא עברה שם, כביש נקי לחלוטין.
'כנראה עוברים לעוד מקום מבודד, שקשור בשביל אחד בלבד לעיר או למקום מגורים כלשהו' חשבה לעצמה סקאי והמשיכה בבהייתה הממושכת בטיפות ובשביליהן, כל אחת לעצמה, בלי מעצורים. שתיקה ממושכת הייתה ברכב בהמשכה של הנסיעה,אף פעם לא דיברו הרבה, השתיקות אף פעם לא הביעו כלום, חוץ מהעובדה שנגמרו הנושאים לדבר עליהם, בכל זאת, סקאי אף פעם לא מצאה נושאים משותפים עם העולם . היא פשוט הייתה מנותקת, מהחברה עצמה ומנושאי השיחה הרבים שלה.
*
לאחר שנסעו נסיעה ממושכת, שהתקדמה בשתיקה, על שביל עפר קופצני, הגיעו לוילה גדולה למראה, בנויה מאבן שיש בחורה ובוהקת, דבר שהיה בלתי אפשרי ועורר מחשבות בראשה של סקאי המתפעלת. 'איך זה יכול להיות? בית משיש? איך קווין השיג וילה?' חשבה לעצמה, ומחשבות רבות הדהדו כתשובה בראשה.
קווין חנה לצידי הדרך התלולה,לצד יער סבוך ואפל למראה.
" בואי, וחכי לי בחדר הקטן ליד הכניסה" אמר קווין ופתח את דלת המכונית, טורק אותה בחוזקה ורץ לצידה השני, פותח את הדלת לצידה של סקאי.
מחשבותיה דממו, היא שמעה את כל מה שאמר, הוא לא רצה אותה שם, היא ידעה זאת.
סקאי השחילה רגל אחר רגל אל מחוץ למכונית ולאחר מכן את גופה שלה, טורקת את הדלת גם היא ונגררת אחרי קווין.
הם חצו את שביל העפר, ונעמדו אל מול דלת עץ גדולה ומאיימת.
הדלת נפתחה לכדי חריץ וראש של אדם גבה קומה בצבץ מתוכו.
" שם?" שאל האיש בקול צפצפני ומחריש אוזניים, סול עצמה את עיניה בכוח, מנסה להעלים את המטרד.
"קווין, באתי להיפגש איתו, אני אמור להיות כאן " ענה קווין והביט באיש במבט חודר, האיש היה גבוה ממנו בחצי ראש, וקווין לא היה צריך להרים את ראשו בצורה ניכרת.
"וזאת?" שאל האיש והעביר את מבטו אל עבר סקאי,הוא דיבר אל קווין כאל מכר ותיק, וסקאי כבר חשדה שהיה כאן קודם, באחד הלילות בהם ברח.
" אחותי, היא תחכה לי בחדר האורחים" ענה באדישות קווין והביט באיש במבט מזהיר, הוא שנא שגברים הסתכלו על אחותו, גם אם דבר זה נעשה לצורכי עסקים בלבד.
האיש הסב את מבטו מסקאי, ופתח את הדלת, מושך את קווין וסקאי פנימה.
בתוך בית השיש, הייתה המולה רבה.
אנשים מסתוריים ורבים ישבו על הספות, על המדרגות ועל השולחנות, כולם לבשו שחורים ושתו משקה אדום שהדיף ריח מתקתק, משקה שריחו היה שונה משל יין, אך מתקתק ומהפנט אף יותר.
" כנסי לשם" ציווה קווין והצביע על חדרון נידח, דלתו הייתה דלת עץ חרוטה אך עם זאת, הטילה אימה על האיזור.
סקאי הביטה בקווין שניות ספורות, ופנתה לעבר החדר בצייתנות, בפעם הבאה שהסתובבה, קווין לא היה שם, נעלם בהמולת האנשים.
סקאי לא רצתה להיכנס לחדר המאיים.
היא התגנבה בשקט אל המולת האנשים , נדחסת ביניהם.
היא התיישבה בפינה מרוחקת , בשונה מהאחרים שהצתופפו והתגודדו אחד סביב השני, מדברים ברעש וגורמים לצמרמורות לעבור בגופה.
כמה דקות שבהתה באנשים, והנה, ראתה את קווין אחיה יושב עם גבר בן גילו, בסביבות העשרים לחייו, שותה איתו משקה אדום ומתקתק וצוחק בקול רם. אך עם זאת פניו היו רציניות.
כוס עם משקה אדמדם הופיעה אל מול פניה.
סקאי קפצה בבהלה ולקחה את המשקה מידי האיש החסון.
היא לגמה מהמשקה בעדינות, טעמו היה מתקתק ועדין אך השאיר טעם טהור ונדיר בפיה, טעם שלא טעמה מעולם.
הוא היה גבר גבוה וחסון, עיניו תכולות ושיערו שחור תווי פניו היו גבריות ועל גופו היה זרוק ג'ינס שחור ורופף וחולצה שחורה וצמודה שהבליטה את שריריו.
"ואתה?" שאלה בחיוך סקאי, היא רצתה לתקשר עם מישהו, והיא לא התכוונה לפספס את ההזדמנות.
"סטיב" ענה בחיוך והתיישב לצידה.
" ואת?" שאל בעדינות ולגם מכוסו, אשר הייתה מונחת בצורה טבעית בתוך ידו המחוספסת, כאילו תמיד הייתה ונועדה להיות שם.
"סקאי" ענתה מהססת והתנועעה באי נוחות במקומה" אני לא אמורה להיות פה" הוסיפה והיסוס ניכר בפניה.
"למה?" שאל סטיב והסיט את שיערו השחור , שנחת על עיניו בקלילות, הוא לא היה ארוך, אך גם לא עד הכתפייה, הוא היה עד עורפו, פרוע ומלא חיים.
"כי אני רק בת חמש עשרה וחצי" חייכה סקאי לעצמה, חיוך לעגני, חיוך זדוני.
"אני בן עשרים ושתיים, נעים להכיר, בת חמש עשרה" ענה וגיחך, לוחץ את ידה.
הרגשת חמימות עברה בגופה, גל של צמרמורות, פרפור בביטנה, משהו שהשתוקק לצאת, תחושה חדשה.
' מה זה, אהבה? או התרגשות למפגש עם אדם? ואיך יכולה להיות אהבה אחרי שראיתי אותו לראשונה?' חשבה לעצמה. את העניין של אהבה, לא ראתה על אחיה, שלא מצא אהבה , ולא חשה בעצמה. הכל מספרים וסיפורים, סיפורי ילדות וספרים שקיבלה לימי ההולדת שחגגה, אף פעם לא חוותה אהבה.
-*-
אהבתם?
אם לא, תגיבו ואקח זאת כביקורת בונה, ואם כן, אקח כמחמאה...
מקווה שנהנתם
אז, אני הגעתי למצב כזה... ואתם? אם אתם רוצים, תנחשו את הסיפורים שלי... יש הרבה אופציות... שונות ומגוונות, תהנו.
*
ראשה הוצמד לאבן הקרירה, עיניה האפורות בהו בו, מצמיד את הנערה חפת הפשע לקיר.
" אני מצטער מותק, אבל בסופו של דבר, כולם מתים" לחש לאוזנה והצמיד את להב סכינו לצווארה, מעלה אותו מעט וחותך את עורה החיוור, טיפת דם זלגה במורד צווארה , פניה החווירו והיא עצמה את עיניה , מחכה לקץ.
הוא הוריד את הסכין מצווארה של הנערה, מעביר את אצבעו על הלהב ומנגב את הטיפות האדומות שזלגו על המתכת הקרה.
ידו החדירה את להב הסכין מתחת לצלעותיה בחדות ומהירות, בצורה מדוייקת , הוא הביט בה במבט נוקב, בנערה הגוססת שקרסה כעת על ברכיה.
הוא רכן מעליה, נשק לשפתיה והוציא בקבוקון זכוכית מכיס מעיל העור השחור,מחזיקו מתחת לסכין הנעוץ בגופה של הנערה, מחכה שהדם יטפטף לתוך בקבוקון הזכוכית.
הוא שלף את הסכין מגופה, בעזרת ידו השניה, ופרץ דם טפטף אל פנים הבקבוק הקטנטן.
תנועותיה פסקו,והיא הותלה על האספלט השחור, לאור המנורות החיוור.
הוא חייך מרוצה, תחב את הבקבוקון הקטן לכיסו, והלך לו באיטיות, כאילו לא היה קשור למעשה.
פניה של הדמות אשר רכנה לצד האבן החווירו, הקושי שלה היה רב, היא אינה יכלה להאמין שהוא עשה את זה. שידיו מגואלות דם.
*
קרניה החיוורות של השמש בצבצו מתריסיו המוגפים של חלונה.
היא פקחה את עיניה עד כדי חצי והביטה בו.
אור השמש החיוור חשף חצי מפניו ואילו החצי השני, הוסתר בצילו.
הוא חייך חיוך עדין ודואג וליטף את שיערה , מתיישב לצידה על המיטה.
" בוקר טוב" לחש לה בטון אימהי ודואג.
"בוקר" פיהקה בעייפות ופקחה את עיניה, מתיישבת במיטתה.
"היום אנחנו שוב עוברים" חייך אליה וכף ידו הגדולה חיסתה כמעט וחצי מפניה.
" למה שוב קווין?" שאלה בייאוש ומשכה את רצועת החבל הדקה והרחבה בחוזקה, מאמציה היו רבים, אך לבסוף התריסים החלודים נפתחו בחריקה מצמררת.
" העירייה החליטה להרוס את הבית ולבנות אחד חדש במקומו, נצטרך לעבור" הסביר קווין והוריד את ידו מלחיה הקרה.
קרני השמש האירו את חדרה , חושפים כל פרט ופרט, ואיתם את המזוודה הגדולה , הבלוייה והשחורה, שנתמלאה כל כמה זמן, זמן קצר וקצוב, מחדש.
"אבל למה לא קנינו את הבית?" המשיכה לשאול בנוקשות , והבעה נחושה נמרחה על פניה.
" את יודעת שהיינו עוברים עוד פעם סקאי, זה לא חדש" ענה קווין וקם ממיטתה בוהה בה במבט רך כמה שניות נוספות, ויוצא מהחדר.
"הדבר היחיד שאני יודעת, זה שאתה משקר לי" סיננה סקאי ונמלטה משמיכת הפוך העבה אשר מתחתיה שכבה במשך הלילה הזה, ושאר לילות השבוע.
היא לא למדה, בשלב מסוים, הם הבינו שזה אכן מיותר, מכיוון שכמעט כל שבוע ברחו משיכונם. מאז סיום היסודי, סקאי לא למדה עוד, לא הכירה חברים חדשים, רק ישבה בשיכונם הזמני כמו עקרת בית ובכתה על מר גורלה, אחיה היה עובד רוב הזמן, ופעמים אחדות הייתה רואה את פניו בבית.
אחרי הכל, הוא כבר סיים את לימודיו, הוא למד מספיק בשביל לפתח קריירה.
סקאי החליקה את רגליה לתוך נעלי הבית המשובצות והתקדמה לכיוון ארונה, פותחת את דלתותיו וסוקרת את בגדיה, בוחרת כמה בקפידה, כמה מבין המועטים שהיו. אחרי הכל, כמעט כל שבוע קיבלה בגדים חדשים, תמיד היו אורזים רק את הנחוץ, ולפי דברי קווין, בגדים פחות חשובים, ולכן תמיד ארזה מעטים , כמה חולצות, כמה זוגות מכנסיים, גרביים, זוג סנדלים ישנות, שמלה אחת וכמה מעילים וסוודרים, קווין תמיד ארז את שאר הדברים החשובים.
לאחר שסיימה לארוז את חפציה היקרים לליבה, יצאה ברשלנות מהחדר, נכנסה למקלחת,ופתחה את הברז החלוד.
"קווין, קווין... כמה שנים אנחנו יחד, וככה הוא מחליט לשקר לי..." מילמלה לעצמה והכניסה את ידה מתחת לזרם המים הקולח, משפריצה כמה טיפות על פניה ומלטפת אותם בעזרת אחת מידיה.
חצי שעה עמדה סקאי מול המראה ובחנה את בבועתה החיוורת.
שיערה החום שנשפך בגלים גלים עד אמצע גבה, קווצות השיער הקטנות והקצרות שנשפכו וליטפו את שני צדדי פניה, לצד עיניה ונקראו בשם 'פוני'.
עיניה האפורות והריקות , אשר אינן מעידות על דבר מלבד יופי, ריסיה הארוכים אשר נראו כמו משיכות מכחול קטנות ומדוייקות אשר נמשכו על ידי מכחולו של אומן דגול, תווי פניה הרכים והנשיים אך עם זאת, חדים ושבריריים, אשר מציגים ניגודים שונים ומגוונים.
שפתיה שנעו ללא קול, שפתיים ורודות ועדינות , שבקצותיהן בצבצו גומות חן קטנות.
היא לא הייתה מפותחת במיוחד, אך עם זאת, גופה היה עדין ונשי, מעודן , אך אף פעם לא לבשה בגדים שהחמיאו לו, תמיד לבשה בגדים מבדים פשוטים וזולים כבחירתה בלבד. כל פעם שהביא קווין בגדים יקרים ונשיים, הייתה שורפת אותם בחצר הבית הזמני, או מחביאה אותם במקום נידח.
סקאי חייכה לעצמה, ניגבה את פניה עם מגבת הידיים הקטנה והשחורה ויצאה מחדר המקלחת. מקלחות בבוקר אף פעם לא עשו לה טוב, במיוחד לא בשעות כאלו.
*
תפיפות רגליים עדינות ונמרצות נשמעו במסדרון.
קווין גרר את המזוודות והתרוצץ הרחבי הבית, מסדר את דבריהם בערימה קטנה וצבעונית.
סקאי גיכחה מעט וחייכה לכיוון קווין, שבסופו של דבר, נעמד מול הערימה ובהה בה מרוצה, משלב את ידיו על חזיהו.
סקאי נעמדה מאחוריו בשקט, ובחנה את הרימה שכללה שלוש מזוודות, שני ארגזים שהכילו מזון, וקופסא אחת גדולה, הקופסא הקבועה, שתמיד הכילה שמיכות , כריות וכל שאר הדברים כגון מגבות וכולי.
קווין חיבק את סקאי בעזרת אחת מידיו וחייך.
"בדיוק מה שאנחנו צריכים בשביל לעבור דירה" לחש לה והידק את אחיזתו בכתפה.
" ועכשיו, למכונית... תעזרי לי להעמיס את הדברים" ציווה ופנה לעבודה, להעביר את כל הערימה לפגז' המכונית.
*
טיפות אחדות החליקו על זגוגית החלון , וכל השאר פגעו בו בחוזקה ובאגרסיביות.
עיניה של סקאי חקרו את שובל המים שהשאירה טיפה אחדה, שהספיקה להתנפץ בתחתית החלון.
" שמת לב איך השתנה המצב?בבוקר קרני השמש חיממו וסינוורו ועכשיו יורד גשם" ציחקק קווין מהברקתו , וסקאי הפנתה את מבטה מהחלון בחדות.
"כן אה?" ענתה באדישות והתנועעה במושבה באי נוחות.
"מה קרה?" שאל קווין בדאגה וסוחבב את ההגה,גלגלי מכוניתו חורקים ומשפריצים מים לכל עבר. 'מזל שאנחנו במכונית' חשבה סקאי והצטמקה במושבה, מנסה להתחמם מעט.
"כלום קווין... כלום, רק קר לי קצת... אפשר להדליק את החימום?" שאלה סקאי ושיניה נקשו במקצב חוזר.
"אה... בטח" חייך קווין ולחץ על כפתוה החימום, מגביר את המוזיקה השקטה והשלווה וממקד את מבטו בכביש הנקי, שום מכונית נוספת לא עברה שם, כביש נקי לחלוטין.
'כנראה עוברים לעוד מקום מבודד, שקשור בשביל אחד בלבד לעיר או למקום מגורים כלשהו' חשבה לעצמה סקאי והמשיכה בבהייתה הממושכת בטיפות ובשביליהן, כל אחת לעצמה, בלי מעצורים. שתיקה ממושכת הייתה ברכב בהמשכה של הנסיעה,אף פעם לא דיברו הרבה, השתיקות אף פעם לא הביעו כלום, חוץ מהעובדה שנגמרו הנושאים לדבר עליהם, בכל זאת, סקאי אף פעם לא מצאה נושאים משותפים עם העולם . היא פשוט הייתה מנותקת, מהחברה עצמה ומנושאי השיחה הרבים שלה.
*
לאחר שנסעו נסיעה ממושכת, שהתקדמה בשתיקה, על שביל עפר קופצני, הגיעו לוילה גדולה למראה, בנויה מאבן שיש בחורה ובוהקת, דבר שהיה בלתי אפשרי ועורר מחשבות בראשה של סקאי המתפעלת. 'איך זה יכול להיות? בית משיש? איך קווין השיג וילה?' חשבה לעצמה, ומחשבות רבות הדהדו כתשובה בראשה.
קווין חנה לצידי הדרך התלולה,לצד יער סבוך ואפל למראה.
" בואי, וחכי לי בחדר הקטן ליד הכניסה" אמר קווין ופתח את דלת המכונית, טורק אותה בחוזקה ורץ לצידה השני, פותח את הדלת לצידה של סקאי.
מחשבותיה דממו, היא שמעה את כל מה שאמר, הוא לא רצה אותה שם, היא ידעה זאת.
סקאי השחילה רגל אחר רגל אל מחוץ למכונית ולאחר מכן את גופה שלה, טורקת את הדלת גם היא ונגררת אחרי קווין.
הם חצו את שביל העפר, ונעמדו אל מול דלת עץ גדולה ומאיימת.
הדלת נפתחה לכדי חריץ וראש של אדם גבה קומה בצבץ מתוכו.
" שם?" שאל האיש בקול צפצפני ומחריש אוזניים, סול עצמה את עיניה בכוח, מנסה להעלים את המטרד.
"קווין, באתי להיפגש איתו, אני אמור להיות כאן " ענה קווין והביט באיש במבט חודר, האיש היה גבוה ממנו בחצי ראש, וקווין לא היה צריך להרים את ראשו בצורה ניכרת.
"וזאת?" שאל האיש והעביר את מבטו אל עבר סקאי,הוא דיבר אל קווין כאל מכר ותיק, וסקאי כבר חשדה שהיה כאן קודם, באחד הלילות בהם ברח.
" אחותי, היא תחכה לי בחדר האורחים" ענה באדישות קווין והביט באיש במבט מזהיר, הוא שנא שגברים הסתכלו על אחותו, גם אם דבר זה נעשה לצורכי עסקים בלבד.
האיש הסב את מבטו מסקאי, ופתח את הדלת, מושך את קווין וסקאי פנימה.
בתוך בית השיש, הייתה המולה רבה.
אנשים מסתוריים ורבים ישבו על הספות, על המדרגות ועל השולחנות, כולם לבשו שחורים ושתו משקה אדום שהדיף ריח מתקתק, משקה שריחו היה שונה משל יין, אך מתקתק ומהפנט אף יותר.
" כנסי לשם" ציווה קווין והצביע על חדרון נידח, דלתו הייתה דלת עץ חרוטה אך עם זאת, הטילה אימה על האיזור.
סקאי הביטה בקווין שניות ספורות, ופנתה לעבר החדר בצייתנות, בפעם הבאה שהסתובבה, קווין לא היה שם, נעלם בהמולת האנשים.
סקאי לא רצתה להיכנס לחדר המאיים.
היא התגנבה בשקט אל המולת האנשים , נדחסת ביניהם.
היא התיישבה בפינה מרוחקת , בשונה מהאחרים שהצתופפו והתגודדו אחד סביב השני, מדברים ברעש וגורמים לצמרמורות לעבור בגופה.
כמה דקות שבהתה באנשים, והנה, ראתה את קווין אחיה יושב עם גבר בן גילו, בסביבות העשרים לחייו, שותה איתו משקה אדום ומתקתק וצוחק בקול רם. אך עם זאת פניו היו רציניות.
כוס עם משקה אדמדם הופיעה אל מול פניה.
סקאי קפצה בבהלה ולקחה את המשקה מידי האיש החסון.
היא לגמה מהמשקה בעדינות, טעמו היה מתקתק ועדין אך השאיר טעם טהור ונדיר בפיה, טעם שלא טעמה מעולם.
הוא היה גבר גבוה וחסון, עיניו תכולות ושיערו שחור תווי פניו היו גבריות ועל גופו היה זרוק ג'ינס שחור ורופף וחולצה שחורה וצמודה שהבליטה את שריריו.
"ואתה?" שאלה בחיוך סקאי, היא רצתה לתקשר עם מישהו, והיא לא התכוונה לפספס את ההזדמנות.
"סטיב" ענה בחיוך והתיישב לצידה.
" ואת?" שאל בעדינות ולגם מכוסו, אשר הייתה מונחת בצורה טבעית בתוך ידו המחוספסת, כאילו תמיד הייתה ונועדה להיות שם.
"סקאי" ענתה מהססת והתנועעה באי נוחות במקומה" אני לא אמורה להיות פה" הוסיפה והיסוס ניכר בפניה.
"למה?" שאל סטיב והסיט את שיערו השחור , שנחת על עיניו בקלילות, הוא לא היה ארוך, אך גם לא עד הכתפייה, הוא היה עד עורפו, פרוע ומלא חיים.
"כי אני רק בת חמש עשרה וחצי" חייכה סקאי לעצמה, חיוך לעגני, חיוך זדוני.
"אני בן עשרים ושתיים, נעים להכיר, בת חמש עשרה" ענה וגיחך, לוחץ את ידה.
הרגשת חמימות עברה בגופה, גל של צמרמורות, פרפור בביטנה, משהו שהשתוקק לצאת, תחושה חדשה.
' מה זה, אהבה? או התרגשות למפגש עם אדם? ואיך יכולה להיות אהבה אחרי שראיתי אותו לראשונה?' חשבה לעצמה. את העניין של אהבה, לא ראתה על אחיה, שלא מצא אהבה , ולא חשה בעצמה. הכל מספרים וסיפורים, סיפורי ילדות וספרים שקיבלה לימי ההולדת שחגגה, אף פעם לא חוותה אהבה.
-*-
אהבתם?
אם לא, תגיבו ואקח זאת כביקורת בונה, ואם כן, אקח כמחמאה...
מקווה שנהנתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה